לעיתים קרובות ישויות מוציאות משאבים, בעת הרכישה, הפיתוח, התחזוקה או ההרחבה של משאבים בלתי מוחשיים. כגון, ידע מדעי או טכני, עיצוב ויישום של תהליכים חדשים או מערכות חדשות, רישיונות, קניין רוחני, הכרת שוק וסימנים מסחריים.
דוגמאות נפוצות של פריטים הנכללים בקבוצות רחבות אלה הן תוכנת מחשב, פטנטים, זכויות יוצרים, (broad headings) סרטי קולנוע, רשימות לקוחות, רישיונות דייג, מכסות יבוא, זיכיונות ועוד. באופן עקרוני הטיפול החשבונאי בנכסים הלא מוחשיים, לא צריך להיות שונה מהטיפול שנקבע לפריטי רכוש קבוע, תחת השינויים המתחייבים.
הקושי בקביעת הטיפול החשבונאי, נובע “ממהותם” של הנכסים הלא מוחשיים החל בקושי בזיהוי הנכס הלא מוחשי, קביעת השליטה בנכס הלא מוחשי (התקיימות כללי ההכרה) וכלה בקושי הגלום באופן מדידתם. בניסיון להתמודד עם הבעייתיות הנ”ל התקן מתייחס באופן נפרד לשלושה מצבים אפשריים של התהוות נכס לא מוחשי:

1. רכישה בנפרד.
2. רכישה במסגרת צירוף עסקים.
3. הקמה של נכס לא מוחשי.