בטרם נתמקד בטיפול החשבונאי שנקבע בתקן 36 מן הראוי לבחון באופן מקיף את הבעייתיות החשבונאית הכרוכה בשאלת ירידת ערך של קבוצת הנכסים השונים הכלולים במאזן (מלאי, ר”ק, מסים נדחים וכו’) ואת המענה לבעייתיות זו.
תנאי בסיס להכרה בנכס במאזן (מעבר לכך שהנכס מקיים את ההגדרה) היא שצפוי שהטבה כלכלית עתידית כלשהי המיוחסת אליו אכן תזרום אל הישות.
המדידה הראשונית כמו גם המדידה העוקבת (בתקופות הבאות) של מרבית הנכסים (להוציא חלק מהנכסים הפיננסיים הנמדדים לפי שווים ההוגן) מבוססת על עלותם ההיסטורית.
הבעיה החשבונאית נוצרת כאשר העלות בה רשום הנכס במאזן עולה על ההטבה הכלכלית הצפויה ממנו (דהיינו חלה ירידת ערך), כי אז נכלל במאזן נכס שאינו מקיים את כללי ההכרה של נכס או במילים אחרות קיים סכום עודף שאינו מייצג נכס.
הפתרון התיאורטי לבעיה הנ”ל הוא לכאורה פשוט יש להפחית את עלות הנכס עד לגובה ההטבה הכלכלית הצפויה ממנו. לשון אחר הנכסים במאזן לא יוצגו בסכום העולה על סך ההטבות הכלכליות הצפויות לתאגיד מהן.
בעיה יישומית – יישום הפתרון התיאורטי הלכה למעשה, כיצד נמדדות ההטבות הכלכליות הצפויות מהסוגים השונים של  הנכסים, כיצד יש לנהוג בתקופות עוקבות כאשר ערכו של הנכס עולה חזרה וכו’.

מטרת התקן היא לקבוע את הנהלים שעל ישות ליישם בכדי להבטיח שנכסיה לא יוצגו בסכום העולה על סכום בר- ההשבה שלהם. כאשר ערכו של נכס בספרים עולה על הסכום שיתקבל מהשימוש בנכס או ממכירתו, חלה ירידה בערך הנכס והתקן דורש מהישות להכיר בהפסד מירידת ערך. התקן בנוסף, מפרט מתי על הישות לבטל הפסד מירידת ערך וקובע גילויים.