היות ופריט רכוש קבוע אמור לשמש את הישות מעבר לתקופה אחת, הבעיה העיקרית בטיפול החשבונאי הינה הקצאת “עלות” הרכוש הקבוע על פני תקופות הדיווח כתוצאה מהשימוש בו.
הרצון לשמר מחד את עיקרון ההקבלה של ההוצאות להכנסות והעובדה שרכוש קבוע הוא נכס וככל נכס אחר בדוחות הכספיים יש לוודא שסכומו במאזן לא יעלה על ההטבות הכלכליות הצפויות ממנו, מעלים סוגיות חשבונאיות שונות שהתקן אמור לתת עליהן מענה. כגון, אילו עלויות יוכרו כנכס רכוש קבוע, כיצד יוקצו עלויות אלה על פי אורך החיים השימושי של הרכוש הקבוע, כיצד יימדד הרכוש הקבוע בתקופות עוקבות ועוד.