חברות רבות פועלות בתחומים שונים ובאזורים גיאוגרפיים שונים, אשר נושאים סיכון ותשואה שונים. למשל, חברה פועלת הן בתחום המזון והן בתחום האופנה; תחומים אלה נבדלים בניהם בסיכונים, ברווחיות, באפשרויות הצמיחה ועוד.

הדיווח הכספי שכלול בדוח על המצב הכספי ובדוח על הרווח הכולל הוא דיווח מצרפי אשר כולל את הנתונים של כל הפעילויות וכל האזורים גם יחד. הצגה כזו לא מאפשרת לקורא הדוחות הכספיים לקבל מידע שימושי ומקשה עליו לקבל החלטות השקעה. במילים אחרות, אין ביכולתו של קורא הדוחות הכספיים על סמך המידע המצרפי כאמור לאמוד את העיתוי, הסכום והוודאות של תזרימי המזומנים שהפירמה מסוגלת לייצר דבר אשר גורם למידע הכספי להיות פחות שימושי.

מטרת הדיווח על פי מגזרים היא לספק למשתמשים בדוחות הכספיים את המידע הכספי המפוצל על פי “הפעילויות השונות” שבהן פועל התאגיד, על מנת לאפשר לו להבין טוב יותר את המהות ואת ההשפעות הכספיות של הפעילויות העסקיות שבהן התאגיד עוסק ואת הסביבה הכלכלית בה הוא פועל, ולחזות בצורה טובה יותר את תזרימי המזומנים העתידיים שהתאגיד מסוגל להפיק (להלן “העיקרון המרכזי”)

תקן דיווח כספי בינלאומי 8 אשר עוסק בכללי הצגה וגילוי בלבד, מספק הנחיות כיצד “לקבוע” מהן אותן “פעילויות” שבגינן יינתן מידע בנפרד כיצד נזהה אותם, על איזה מהם נדווח ואיזה מידע כספי יש לתת בגינם. את המלצות התקן ניתן לחלק לשלושה שלבים, כדלהלן:

שלב 1- זיהוי הפעילות.

שלב 2- קביעת מגזרי הפעילות ברי-הדיווח.

שלב 3- הצגה וגילוי.