להלן מספר טענות בקשר להוראות המסגרת המושגית:
טענה 1: יתכן מקרה שבו משאב של החברה שמקיים את הקריטריונים להגדרת נכס ואת התנאים להכרה כנכס, לא יוצג בהכרח בדוח על המצב הכספי של החברה אלא יינתן לגביו רק גילוי בביאורים.
טענה 2: כשהבעלות המשפטית על משאב היא של צד ג’, חברה לעולם לא תוכל להכיר במשאב זה כנכס בדוח על המצב הכספי, מאחר שלא מתקיימת הדרישה לשליטה במשאב.
טענה 3: פטנט שעונה על הגדרת נכס והחברה צופה ליהנות בגינו מהטבות כלכליות עתידיות, אבל לא בשנה הקרובה בשל בעיה למדידת עלותו באופן מהימן, יסווג תמיד בדוח על המצב הכספי כנכס לא שוטף.
טענה 4: מרבית הנכסים נוצרים מיציאת מזומנים כגון רכישה או השקעה. נכס יוכר כנכס שוטף כאשר בזמן ביצוע העסקה נראה שלא צפוי שיזרמו הטבות כלכליות מעבר לתקופה החשבונאית השוטפת (התקופה בה בוצעה העסקה).
אילו מבין הטענות המצוינות לעיל נכונות בהתאם להוראות המסגרת המושגית?
-
כל הטענות לא נכונות.
-
רק טענה 4 נכונה.
-
רק טענה 1 נכונה.
-
רק טענה 2 נכונה.
-
רק טענה 3 נכונה.
כל הזכויות שמורות © האוניברסיטה העברית בירושלים, הקריה האקדמית אונו, המרכז האקדמי רופין, המרכז האקדמי לב והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
פתרון כל הטענות לא נכונות. טענה 1 לא נכונה – משאב שמקיים את הגדרת נכס ואת התנאים להכרה בנכס ייכלל בהכרח בדוח על המצב הכספי ולא רק בביאורים (סעיף 4.37 למסגרת המושגית). טענה 2 לא נכונה – שליטה כמרכיב בהגדרת נכס תנבע בדרך כלל מזכויות משפטיות, אך לא מדובר רק בשליטה משפטית, אלא שליטה בהטבות הכלכליות המופקות מן המשאב. לדוגמא, במקרה של חכירה מימונית, המהות הכלכלית היא שהחוכר רוכש את ההטבות בכלכליות הנובעות מהשימוש בנכס החכור על פני מרבית אורך החיים השימושיים שלו ולכן מתקיימת הגדרת נכס (סעיף 4.12 למסגרת המושגית). טענה 3 לא נכונה – על מנת שפטנט שעונה על הגדרת נכס, יוכר כנכס בדוח הכספי, צריך שגם יהיה צפי להטבות כלכליות עתידיות וגם אומדן מהימן. אם אין אפשרות לקבל אומדן מהימן, הפטנט לא יוכר כנכס בדוחות הכספיים ללא קשר אם הוא יסווג לזמן קצר או לזמן ארוך (סעיף 4.38 למסגרת המושגית) טענה 4 לא נכונה – כאשר ביציאת מזומנים לא צפוי שיזרמו הטבות כלכליות מעבר לתקופה החשבונאית השוטפת, מכירים בהוצאה ולא בנכס (סעיף 4.45 למסגרת המושגית).