להלן מספר היגדים בקשר עם המסגרת המושגית להכנת דוחות כספיים:
היגד I אם לדעת הנהלת חברה העלות של הכנת ביאור מסוים לדוחותיה הכספיים עולה על התועלת ממנו, החברה בהכרח פטורה מהכנת הביאור.
היגד II גם אם לדעת פירמות לראיית חשבון מובילות “התחייבות מסים נדחים” בגין שערוך רכוש קבוע אינה מקיימת את הגדרת התחייבות במסגרת המושגית, יש לפעול לפי הוראות IAS12 וליצור מסים נדחים בגין שערוך רכוש קבוע.
היגד III גם בנסיבות הנדירות ביותר שבהן ההנהלה מגיעה למסקנה שהציות לדרישה של תקן יהיה כה מטעה כך שהוא יסתור את מטרת הדוחות הכספיים המפורטת במסגרת המושגית אסור לישות לסטות הוראות התקן.
היגד IV שערוך רכוש קבוע נזקף ל”קרן הערכה מחדש”. לכן, זהו שינוי הוני שיש לדווח עליו רק בדוח על השינויים בהון העצמי.
אילו מבין ההיגדים שלעיל נכונים?
- רק היגד II.
- היגדים I+II.
- היגדים I+III.
- היגדים II+IV.
- כל ההיגדים שגויים.
כל הזכויות שמורות © האוניברסיטה העברית בירושלים, הקריה האקדמית אונו, המרכז האקדמי רופין, המרכז האקדמי לב והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
פתרון רק היגד II. היגד I: גם אם לדעת חברה מסוימת העלות של הכנת ביאור מסוים גבוהה מהתועלת עליה להישמע להוראות התקן ואי הכללת ביאור מסוים תעשה גם בשים לב לעקרון הרלוונטיות (מהותיות). היגד II: אכן, שערוך רכוש קבוע אינו יוצר, בעת ההכרה בשערוך שום מחויבות כלפי גורם חיצוני ואין מחויבות בהווה לתשלום כלשהו בגין אירועי העבר. לכן, התחייבות מסים נדחים אינה מקיימת לכאורה את הגדרת התחייבות. על אף האמור, יש להישמע להוראות התקן הספציפי, כיוון שההכרה במסים נדחים אינה יוצרת דוחות כספיים מטעים שסותרים את מטרת הדיווח הכספי. היגד III: לפיIAS 1 סעיף 19 היגד III אינו נכון. אם ציות לתקן ספציפי יגרום להצגת דוחות כספיים מטעים כך שהדוחות לא יספקו אינפורמציה שימושית למקבלי החלטות, הרי שיש לסטות מהוראות התקן. היגד IV: למרות המונח “קרן הערכה מחדש”, השערוך אינו עסקה בין הישות לבין בעלי מניותיה. לכן, זהו שינוי שיופיע בדוח על הרווח הכולל.