ביום 1.1.2015 הגיעה חברת נופר בע”מ (להלן – “החברה“) עם עובדיה להסדר תשלום מבוסס מניות כדלקמן:

כל עובד אשר יעבוד בחברה עד ליום 31.12.2015 יהיה זכאי לקבל 100 מניות של החברה.

במחצית הראשונה של שנת 2015 חלה ירידה משמעותית במחיר המניה של החברה.

בעקבות ירידת מחיר המניה של החברה, דירקטוריון החברה שוקל לשנות את תנאי המענק (להלן – “השינוי“) כך שלעובדים תתווסף הזכות לפדות את המניות במזומן תמורת השווי ההוגן שלהם במועד ההבשלה.

בישיבת דירקטוריון החברה מיום 30.6.2015 הועלו הטענות הבאות על ידי חברי הדירקטוריון בנוגע להשפעת שינוי תנאי המענק על הוצאות השכר שתרשום החברה במחצית השנייה של שנת 2015 (בהינתן שאין צפי לעזיבת עובדים):

ירון: “אם נבצע את השינוי ומחיר המניה של החברה ימשיך לרדת במחצית השנייה של שנת 2015, השינוי יגרום לקיטון בהוצאות השכר שתרשום החברה במחצית השנייה של שנת 2015 ביחס למחצית הראשונה”.

שירן: “אם נבצע את השינוי ומחיר המניה של החברה יעלה במחצית השנייה של שנת 2015 השינוי יגרום לגידול בהוצאות השכר שתרשום החברה במחצית השנייה של שנת 2015 ביחס למחצית הראשונה”.

אסף: “אם נבצע את השינוי ומחיר המניה של החברה יישאר ללא שינוי במחצית השנייה של שנת 2015, השינוי לא ישפיע על הוצאות השכר שתרשום החברה במחצית השנייה של שנת 2015 ביחס למחצית הראשונה”.

מי מבין הדירקטורים בהכרח צודק:

1. כל הדירקטורים צודקים.
   
2. כל הדירקטורים טועים.
   
3. שירן.
   
4. ירון.
   
5. אסף.
   

כל הזכויות שמורות © האוניברסיטה העברית בירושלים, הקריה האקדמית אונו, המרכז האקדמי רופין, המרכז האקדמי לב והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט