לפניך מספר היגדים הנוגעים לשיעור ההיוון המשמש להיוון מחויבויות שבתחולת תקן חשבונאות בינלאומי 19 (IAS 19):
היגד I: שיעור ההיוון שמשמש להיוון מחויבות בגין תכנית להטבה לאחר סיום העסקה של ישות מסוימת אמור לשקף את סיכון האשראי של אותה ישות.
היגד II: שיעור ההיוון שמשמש להיוון מחויבות בגין תכנית להטבה לאחר סיום העסקה של ישות מסוימת אמור לשקף את הסיכון שתזרים המזומנים שהישות תוציא בפועל לכיסוי המחויבות יהיה שונה מההנחות האקטואריות הנוכחיות שלה.
היגד III: שיעור ההיוון שמשמש להיוון מחויבות בגין תכנית להטבה לאחר סיום העסקה של ישות מסוימת תלוי בהרכב תיק ההשקעות (נכסי התכנית) של אותה ישות.
היגד IV: שיעור ההיוון שמשמש להיוון מחויבות בגין הטבה אחרת לזמן ארוך נקבע באופן שונה מאשר שיעור ההיוון שמשמש להיוון מחויבות בגין תכנית להטבה לאחר סיום העסקה.
סמן את התשובה הנכונה ביותר מבין האפשרויות הבאות:
- אף היגד אינו נכון.
- רק היגדים I ו- III נכונים.
- רק היגד II נכון.
- רק היגד III נכון.
- רק היגד IV נכון.
כל הזכויות שמורות © האוניברסיטה העברית בירושלים, הקריה האקדמית אונו, המרכז האקדמי רופין, המרכז האקדמי לב והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט
פתרון אף היגד אינו נכון. סעיפים 83-86 ל-IAS 19 עוסקים בקביעת שיעור ההיוון. סעיף 84 לתקן מציין מפורשות, כי שיעור ההיוון משקף את ערך הזמן של הכסף, אך לא את הסיכון האקטוארי או את סיכון ההשקעה. נוסף לכך, שיעור ההיוון אינו משקף את סיכון האשראי הספציפי לישות, שבו נושאים הנושים של הישות, הוא גם לא משקף את הסיכון לכך שהתוצאה בפועל עשויה להיות שונה מההנחות אקטואריות. לגבי היגד IV, סעיף 155 לתקן מפנה לסעיפים 83-86, לעניין שיעור ההיוון, כך שאין הבדל באופי קביעת שיעור ההיוון הראוי.