חברת מ. גדי ובניו בע”מ (להלן – “החברה“) עוסקת ביזמות נדל”ן וקבלנות ביצוע בישראל מזה זמן רב. החברה החליטה לרכוש קרקע במזרח פלורידה, שסווגה כנדל”ן להשקעה. הקרקע נרכשה בסוף שנת 2013, והזכויות התכנוניות בה הן לבניית בניין משרדים. הקרקע נרכשה בשותפות עם חברת מונקי בע”מ (להלן – “מונקי“), כאשר כל חברה מחזיקה ב-50% מהזכויות בקרקע (כל צד מחזיק בחלק בלתי מסוים מהקרקע – “החזקה במושע”).

במהלך חודש דצמבר 2014 מכרה חברת מונקי את חלקה בקרקע לצד ג’ תמורת 3 מיליון דולר.

לצורך הכנת הדוחות הכספיים לשנת 2014, החברה נדרשת לאמוד את שוויו ההוגן של חלקה בקרקע, וביקשה בנפרד מ-3 מעריכי שווי שונים – זיגי, ביגי ובינגו – לבצע הערכות שווי לקרקע.

• זיגי טען כי אין אפשרות לאמוד את השווי ההוגן של הקרקע.
  
• ביגי טען כי שווי חלק החברה בקרקע הוא 3 מיליון דולר, וזאת בהסתמך על העסקה שבה מכרה מונקי את חלקה בקרקע.
  
• בינגו טען כי שווי חלק החברה בקרקע הוא 4.5 מיליון דולר, וזאת בהסתמך על סקירה של לוחות המודעות באזור ושיחות עם מתווכים.

בחר בהיגד הנכון ביותר מבין ההיגדים הבאים:

1. אף תשובה אינה נכונה.
   
2. זיגי צודק.
   
3. בינגו צודק.
   
4. מכיוון שקיימות לחברה שתי הערכות שווי, על החברה לחשב את שווי הקרקע לפי ממוצע משוקלל של ביגי ובינגו.
   
5. אם החברה תאמוד לתום שנת 2014 את השווי ההוגן של חלקה בקרקע לפי השיטה של ביגי, הרי שהחברה לא תוכל לשנות את השווי בעתיד, אלא אם יימכר חלק מן הקרקע לפי שווי אחר.
   

כל הזכויות שמורות © האוניברסיטה העברית בירושלים, הקריה האקדמית אונו, המרכז האקדמי רופין, המרכז האקדמי לב והמרכז האקדמי שערי מדע ומשפט