פתרון

רק היגדים 1 ו-2.

היגד 1 נכון – אמנם בהתאם להוראות המסגרת המושגית לדיווח כספי (להלן – “המסגרת“), נכס מוגדר בסעיף 4.4 (א) כמשאב הנשלט על ידי הישות כתוצאה מאירועי העבר אשר כתוצאה ממנו הישות צופה להפיק הטבות כלכליות בעתיד ועל אף שהצפי נמדד ברמה הפרקטית בשיעור של למעלה מ- 50%, עדיין לא יוכר תמיד נכס אם צפי זה מתקיים. כך לדוגמה, נכס תלוי מכוח תקן חשבונאות בינלאומי 37 (סעיף 33) יוכר רק כאשר צפי קבלתו הינה “וודאי למעשה” (כ-90% ומעלה).

היגד 2 נכון – קיימת סתירה בין הוראות המסגרת לבין הוראות תקן חשבונאות בינלאומי 32. המסגרת גורסת במסגרת סעיף 4.4 (ב) כי התחייבות תוכר, בין היתר, רק כאשר צפוי תזרים שלילי של הטבות כלכליות מהישות. לכן, כאשר מדובר בהנפקת אופציית רכש למניות הישות, היא צפויה לקבל מזומן (תוספת המימוש למניותיה) ולא להוציא מזומן, לכן בהתאם להוראות המסגרת אופציות הרכש בכל מצב לא תסווגנה כהתחייבות. לעומת זאת, תקן חשבונאות בינלאומי 32 גורס כי אם האופציות לא מקיימות את הגדרת “מחיר קבוע וסכום קבוע” (FFF), הרי שהן תסווגנה כהתחייבות בספרי החברה.

היגד 3 לא נכון – בהתאם להגדרת השליטה על נכס כפי שמובאת במסגרת המושגית, שליטה מוגדרת גם כשליטה כלכלית בנוסף לשליטה המשפטית (נושא חכירה מימונית מוזכר ספציפית בסעיף 4.6 למסגרת). לכן, נכס חכור בחכירה מימונית מוכר בדוח על המצב הכספי גם מכוח שליטה.

היגד 4 לא נכון
– המסגרת מגדירה שסכום המחויבות צריך להיות ניתן למדידה באופן מהימן. אין דרישה לוודאות בנוגע למדידת הסכום שיוכר בדוח על המצב הכספי (ראה סעיף 4.19 למסגרת). הוראה זו, תואמת את הוראות תקן חשבונאות בינלאומי 37, בדבר הפרשה בגין תלויה, אשר מוכרת, בין היתר, כאשר היא ניתנת לאומדן מהימן אשר יכול ויעבור שינוי בהמשך אשר יטופל כשינוי אומדן.