פתרון

רק היגדים 1 ו-3 נכונים.

היגד 1 נכון: בהתאם לסעיף 27 ל- IAS 19 התכנית תסווג כתכנית להפקדה מוגדרת או כתכנית להטבה מוגדרת בהתאם למהות הכלכלית שלה. כאשר ישות נושאת בסיכון אקטוארי הרי שלישות יש מחויבות מעבר לכספים שהפקידה ומכאן מדובר בתכנית להטבה מוגדרת (סעיף 30 ל-IAS 19). הטיפול החשבונאי לתכנית להפקדה מוגדרת בעלת סיכון אקטוארי (גם אם חלקי) לישות הוא זהה לתוכנית להטבה מוגדרת, כלומר, מדידת המחויבות כרוכה בתחשיב אקטוארי (סעיף 56 ל- IAS 19).

היגד 2 לא נכון: בהתאם לסעיף 103 ל- IAS 19 ישות תכיר בעלות שירות עבר כהוצאה במועד המוקדם מבין:

1. כאשר תיקון התכנית או צמצום התכנית מתרחש; וכן
   
2. כאשר הישות מכירה בעלויות שינוי מבני קשורות (בהתאם להוראות IAS37) או בהטבות בגין פיטורין.
   

“רווח או הפסד אקטוארי” מתקבל כ-P.N. אשר נרשם מול רווח כולל אחר (סעיף 120(ג) ל-IAS 19).

היגד 3 נכון: בהתאם לסעיף 89 ל-IAS 19 הנחות אקטואריות אינן משקפות שינויים עתידיים בהטבה, שלא נובעים מהתנאים הפורמאליים של התכנית, לכן, תוצאות כאלו יקבלו ביטוי, בין היתר, בעלות שירות העבר (סעיפים 102-108 ל-IAS 19) ואז יטופלו כהוצאה.

היגד 4 לא נכון: בהתאם לסעיף 131 ל- IAS 19 הישות יכולה לקזז נכס המתייחס לתכנית אחת מול התחייבות המתייחסת לתכנית אחרת כאשר, ורק כאשר, לישות:

1. יש זכות משפטית הניתנת לאכיפה, להשתמש בעודף בתוכנית אחת כדי לסלק מחויבויות בגין התוכנית האחרת; וכן
   
2. יש כוונה לסלק את המחויבויות על בסיס נטו, או לממש את העודף בתוכנית אחת ולסלק את המחויבות שלה בגין התוכנית האחרית בו זמנית.